1. בית
  2. /
  3. סגולות בשביעית ובשמיטה
  4. /
  5. ברכת וצויתי את ברכתי...
ברכת וצויתי את ברכתי בזמן הזה

ברכת וצויתי את ברכתי בזמן הזה

האם יש ברכת וצויתי את ברכתי בזמן הזה ששביעית מדרבנן – מאמר מהרה"ג רבי יוסף אביטבול שליט"א

וציותי לכם את ברכתי (כה כא). והנה יש לדון האם יש את הברכה של השמיטה, כיון שהרבה שיטות מן הראשונים דשמיטה בזמן הזה מדרבנן, והנה בזה י"ל דלפי מש"כ בשו"ת בית הלוי (ח"ג סימן א אות ו) להביא ב' שיטות הראשונים למה שביעית בזמן הזה מדרבנן, שיטת ספר התרומה שהטעם הוא משום שגם קדושה שניה דעזרה לא קידשה לעתיד לבוא ובטלה בעת החורבן, אולם בס' החינוך כתב הטעם משום דקימ"ל כרבי ששמיטה תלוי ביובל וכל שאין יובל אין שמיטה, וכתב שם בבית הלוי באות ז' שלשיטות שס"ל שיש קדושת הארץ גם עתה ומה שלא נוהג שמיטה הוא רק משום שאין יובל נוהג, גדר הדבר הוא שהתורה לא חייבה עתה לנהוג שמיטה, אבל בודאי שהנוהג שמיטה בזמן הזה מקיים מצוה דאורייתא שהתורה לא הפקיעה את המושג שמיטה אלא שלא חייבה לנהוג שמיטה ולכן גם כשמקיים שמיטה בזמן הזה מקיים מצוה דאורייתא יעו"ש בכ"ד, וא"כ י"ל דלפו"ד שייך את הברכה של וציותי לכם את ברכתי. [וע"ע בקונטרס דברי סופרים קוב"ש ח"ב סימן א מה שהביא בשם הגר"ח זצ"ל] וכן כתב במבי"ט (ח"ג סימן מה) ששייך את הברכה של וציותי את ברכתי גם בזמן הזה.

אלא שכתבו באחרונים להוכיח מדברי הסמ"ע (חו"מ סימן סז סק"ב) שהיכא שמקיים את החיוב מדרבנן ליכא ברכה, דכתב ע"ד התוס' בגיטין דף לו ע"ב בד"ה ותקון, למה רבנן תיקנו רק זכר לשביעית ולא תקנו זכר לשמיטה, וכתבו לתרץ משום שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה ליאסר בעבודת הקרקע שתי שנים רצופות, ובסמ"ע כתב להוסיף ע"ד שדוקא בזמן שהיה שמיטה ויובל נוהגים מן התורה היה גם את הברכה אבל עתה שהוא דרבנן ליכא את הברכה יעו"ש. וכן כתב בתומים (חו"מ אורים סק"ב) ובהגהות היעב"ץ לגיטין (דף לו ע"ב) ובס' פאת השולחן (סימן כטס ק"ג).

וכן כתב בחת"ס (גיטין דף לו) שדווקא בבית שני דשביעית מה"ת יש הבטחה מהשי"ת וציותי את ברכתי, יעו"ש, וכן כתב הגאון רבי יוסף ענגיל באוצרות יוסף (עמ' נא וקב) שהיות שבתורה נברא העולם (בראשית רבה פרשה א) לכן מה שמפורש בתורה ממילא הוא חוק בטבע הבריאה שהייתה כולה רק עפ"י התורה הקדושה, אולם לא הבטיח הכתוב אלא רק על זמן שהשביעית נוהגת מן התורה ויש קדושה בארץ, משא"כ עתה שהוא רק זכר לשביעית אין עוד הבטחה מפורשת מן התורה וכשם שגוף הארץ נתקטנה כמו שאמרו בגיטין דף נז ע"א והארץ שוממת בעונתינו ופסקה ברכת הארץ אחר החרובן כמבואר בסוף כתובות ובכמה דוכתי לכן אם נאמר שיסמכו עתה ע"ז הו"ל סמיכה על הנס והלכה פסוקה דלא סמכינן אניסא יעו"ש והאריך שם להתרעם על רבנים שהחמירו לאחרים בשביעית על סמך הברכה דליתא דבזמן הזה ששביעית אינה אלא מדרבנן אין לסמוך על הנס יעו"ש.

וכן יש להוכיח לדברי הסמ"ע ממש"כ בשו"ת הריב"ש (סימן שה) שרק בריבית דאורייתא יש הבטחת הפסוק (תהלים טו) עושה אלה לא ימוט שאם עבור נכסיו מתמוטטין (ב"מ דף ע"א ע"א) משא"כ בדרבנן וראה גם בזה ברקע"א בהגהותיו למשנה בריש תענית.

ובס' שיעורי ליל שישי (ח"ב עמ' רפא) כתב להביא ראייה לדברי הסמ"ע ממה דאיתא בשבת דף קיט ע"א בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבא"י במה הן זוכים א"ל בשביל שמעשרים שנאמר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר שבבל במה הן זוכין א"ל בשביל שמכבדין את התורה, והרי מבואר במשנה בסוף מסכת ידים וברמב"ם בריש הל' תרומות שבבל יש חיוב מעשר רק מדרבנן וא"כ מה הוקשה לו במה זכו עשירים שבבבל ובע"כ דלא נאמר את הברכה היכא דהחיוב הוא רק דרבנן.
ובביאור דברי הסמ"ע ראה מש"כ לבאר בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן שמג) ע"פ דברי הנתיבות המשפט (סימן רלד סק"ג) שהאיסור דרבנן בושגג לא צריך כפרה והטעם שהאיסור דרבנן הוא על הגברא משום שאינו שומע וכשלא ידע חסר עיקר חפצא דאיסור, וכתב שם שהיינו כמו שנתבאר דאיסור דרבנן זהו איסור גברא ולא איסור חפצא.

ויעו"ש עוד שאמר בדרשה לחלקאים לעודדם לשמירת שמיטה כהלכתה ולקבל ברכת ה' הסביר שהמעיין בפסוקים יראה שמעולם שלא הבטיח לנו הברכה במיוחד לשומרי שביעית, רק בפסוקים מבואר ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח בארצכם, הרי מפורש דמיירי כשישראל שומרים כל התורה החוקים והמשפטים ואז יזכו לרב טוב בפירות הארץ, וע"ז ממשיך הכתוב וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו והיינו בתקופה זו, היאך שייך הנס אפילו בקיום כל המצוות בדבר ריק, וע"ז התשובה וצויתי את ברכתי בששית עכ"פ מפורש בכתוב דמיירי כשעם ישראל שומרים התורה ומצוות וההנהגה עמם תמיד שלא כדרך הטבע אזי יזכו גם בששית להנהגה ניסית והקב"ה יצווה ברכתו.

והוסיף שם עוד, שבזמן שאין עם ישראל שומרים ר"ל התורה ואי אנו ראויים להנהגה בלתי טבעית שאז השכר הגשמי מועט והפורענות מרובה זוכים לשכר בעוה"ב שאין דוגמתו כיון שגם בהסתר כזה שומרים מצות ה' והשכר בזה יותר משכר גשמיי של ריבוי ברכה בתבואה כתשלום אלא זוכין בשכר הגנוז לצדיקים בעולם הבא והיינו לפלטרין בחיי נצח כראוי לגבורי כח עושי דברו שהגמ' מדמה אותם בפרק ר"ע שבת דף פח למאכלי השרת ולכן בתוכחה לא מוזכר עיקר השכר לחיי נצח דכשמוסתר ומאמין ומחכה אזי השכר יותר ואשרינו שזכינו כולנו למצות שמיטה ששכר המסייע להשומר מובטח שנטל ועוזר לעושי מצוה זוכה כמוהו יעו"ש עוד בכ"ד.

וכמו יש לדון לגבי ברכת כהנים שנאמר בתורה "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" ולשיטת חלק מהפוסקים היכא שיש רק כהן אחד הוא מדרבנן כמבואר במג"א סימן קכח סקט"ז [ובמק"א הארכנו בזה] וא"כ יש לדון האם והאני אברכם גם שהברכה מדרבנן.

ומ"מ בחזו"א (שביעית סימן יח סק"ד) כתב לחלוק ע"ד הסמ"ע וכתב שמסתבר שהייתה הברכה גם בבית שני וגם אחר החורבן שבי"ד שלמעלה עושין מה שגוזרים בבי"ד של מטה, וכיון שכן י"ל שמה שכל מה דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון.

ובעיקר הקושיה מיובל כתב לבאר בתו"ה (שם) ע"פ מש"כ בחידושי הגר"ח עה"ר בפ"י מהל' שמיטה ויובל ה"ה יעו"ש.

וע"ע בחידושי הרי"ם (גיטין דף לו ע"ב) כתב דמכתבו התוספות שם שרק יובל אינו נוהג בזמן הזה אבל שביעית נוהגת ע"כ ששייך בזמן הזה וצויתי וכו' שאל"כ גם שביעית לא היו חז"ל מתקנים כלל, ואולם ראה מש"כ בזה נכדו האמרי אמת בכמבתי תורה (סימן סו) לדחות דבריו די"ל דשנה אחת אפשר לעמוד, והתוס' דיברו על יובל שהוא סמוך לשמיטה שהוא ב' שנים, וע"ע במש"כ בשו"ת התעוררות תשובה חו"מ סימן י"א, [וראה עוד בחידושי הרי"ם על התורה שכתב בשם הרה"ק רבי זוסיא מאנפילי זצ"ל שפירש על מה שכתוב וכי תאמרו מה נאכל בשנה וגו' וצויתי את ברכתי וגו' היינו שבגלל אמירתם מה נאכל וגו' יש צורך השי"ת יצוה את ברכתו ואם לא היו אומרים מה נאכל כי זה היתה התבואה גדלה גם בלי צו מיוחד] והביא דברי האמרי אמת בפרדס יוסף עה"ת (בהר כה כא) כתב להביא מש"כ האמרי אמת מגור זצוק"ל שנראה שאין ברכה על דרבנן. וע"ע בס' אמונת ישראל (שביעית סימן נו אות ד) שכת שנראה לדינא שאף בשביתת דרבנן איכא ברכה מחמת שאנו מצויים בעשה ול"ת עפ"י התורה לשמוע בקול חכמים ושמקיים את העשה הזה מקיים את המצוה של דאורייתא יעו"ש, ועוד כתב ביותר לםי מש"כ במשנה למלך פ"ח מהל' מלוה ולווה ה"א שאפילו למ"ד שביעית בזמן הזה דרבנן מ"מ עיקרו מן התורה.

ומ"מ לדעת הסמ"ע יש לעיין איך יש ציוי מדרבנן לשמור את השמיטה הרי כל החיוב לשמור את השמיטה רק מכח הברכה והרי עתה ליכא ברכה, [כן ראיתי שהקשה בקובץ עיון הפרשה קיד הגאון רבי שלמה פישר ר"י איתרי ירושלים].

וע"ע בשו"ת רבי עקיבא יוסף (סימן קסד) שנראה מדבריו בסוף התשובה דשייך וציותי את הברכה גם בזמן הזה וכתב וכן היה לפנינו בנחלת פתח תקוה וכן בכמה מקומות שראינו את ברכת ה' ואיזהו חכם הרואה את הנולד ודי לחכימא ברמיזא למודים דרבנן לשבחיה. עכ"ד.

ונסיים בכתב סופר (ויקרא כה) כתב בשם אביו החת"ס, כי ע"י השמיטה נראה לעין כי התורה מן השמים היא, ולא משה מפי עצמו אמרה, כי איך אפשר שיבטיח ועשת את התבואה לשלש שנים שהוא שלא בטבע אלא ודאי שהתורה מן השמים, ועוד כתב שם בחת"ס, כי מצווה זו שורש ויסוד כל המצוות שהרי הרמב"ם כתב בטעם מצוה זו כדי שתשבות הארץ ולא יחליש כוחה לגמרי, ודחו טעם זה כי הלא דרך הארץ לא כן הוא שזורע שנה ומוביר שנה והתורה ציותה לעבוד שש שנים זה אחר זה ועל כץ טעם זה ליתא, וזה פירוש הכתוב ושבתה הארץ שבת לה שלא ישבות לטובת הארץ אלא לה להורות לנו כי לה' הארץ ומלואה ואל ידמה האדם שבכוחו ועוצם ידו הגדיל בארץ ולכן ציוה נגד הטבע שיעבוד שש שנים רצופות, ואחר כך ישבות ומה שצמח בששית יהיה בו די לשביעית אף שהאדמה הוכחשה בעבודה רצופה של שש שנים ויבטח האדם בה' תמיד והאמונה והבטחון יסוד מוסד לכל התורה וכו ועל ידי השמיטה יכניע האדם לבו ולא יאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי רואה עין בעין שהכל מן השמים וביד ה' יתברך הוא ועל ידי זה ימצא עצמו מחוייב להיות נכנע לפניו יתברך שמו, ולשמור מצותיו חוקי ומשפטיו, וזה שאמר מה שמיטה נאמרה מסיני כך כל התורה נאמרה בסיני כי שמיטה היא יסוד האמונה והבטחון, ודבר זה מעוררו לזכות עצמו כי הכל תלוי ברצונו יתברך שמו, ויש להוסיף כי התורה ניתנה בסיני שהוא הר קטן להורות נתץ שלא יגבה לב האדם כי ה' שוכן את דכא וזה כלל גדול בתורה שאל יתגאה האדם ועל ידי שמיטה יכנע לבבו ע"כ.

וכיוצא בזה כתב בכלי יקר (ויקרא כה) שטעם מצוה זו היא להשריש את ישראל במדת האמונה והבטחון בה כי חשש הקב"ה פן בבואם אל הארץ יתעסקו בעבודת האדמה על המנהג הטבעי וכאשר כביר מצאה ידם ישכחו את ה' ויסירו בטחונם ממנו ויחשבו כי כוחם ועוצם ידם עשו להם את החיל הזה עולם כמנהגו נוהג ויחשבו שהארץ שלהם היא והם הבעלים ואין זולתם ח"ו על כץ הוציאם ה' מץ המנהג הטבעי לגמרי כי בשש שנים דרך האומות לזרוע שני שנים ושנה אחת אינם זורעים כדי שלא להכחיש את כח הארץ, אך הקב"ה אמר שש שנים תזרע שדך מדי שנה בשנה ואני מבטיחך להוסיף כוחה שלא תכחיש, וע"ש שכתב כי רבים אומרים שהטעם הוא שתשבות הארץ כדי שתוסיף לתת כחה לזורע ולדעה זו נטה הרב המורה ורבים חולקים עליו, ואמרו שאם חששה התורה לזה שלא תחלש האדמה למה יתחייבו גלות על שמיטת הארץ יהיה עונשם שלא תוסיף הארץ לתת כוחה להם, ועוד שאין שבת לה' כי אם לצורך הארץ ולמה אמרה התורה שבת לה' ע"ש והדברים מבוארים בדברי הרוקח שכתב מטרת השביתה אינה לשם טובה טובת הארץ שתהיה שובתת כדי שתהיה שמינה יותר אלא השביתה הוא למצוה לשם ה'.

ובס' עולמו של צדיק מסופר על הרה"ק רבי סלאמן מוצפי זצ"ל שבכל שנה הי נוהג לזרוע בעצמו חיטים לצורך מצה שמורה וסיפר בנו הגרב"צ מוצפי שליט"א כי בשנה בחמישית כשמדד את משקל הקמח היה כשבע ק"ג ובשנת השישית יצא לו עשרים ואחד ק"ג מאותה כמות שזרע בשנה החמישית והתקיים בו הכתוב וצויתי את ברכתי וגו' ועשת את ג' השנים ויעויין עוד בזה עוד הרבה סיפורים היום במה שהאריך בילקוט יוסף שביעית עמ' נג. וע"ע בס' נטעי גבריאל (פרוזבול שו"ת סימן א) מה שהאריך להוכיח ולדון בכ"ז, ועוד חזון למועד.

עוד בענין וצויתי את ברכתי ראיתי בשיעורי ליל שבת מס' 202 את הגרמ"ב זילברברג שליט"רב שכונת שיכון ה' שכתב בשם מרן הגראי"'ל שטינמן זצוק"ל שהרי הביום שאנו רואים שיש עדויות בחוש שאף לשומרי שמיטה בזמן הזה יש את הברכה של וצויתי את ברכתי, אין מזה ראיה שלא כדברי הסמ"ע אלא לאחר שהחזו"א הכריע כן והוא בתרא הסכימו עמו משמים ומכח פסק החזו"א מתברכים משמים ונפק"מ בכ"ז לענין ברכת כהנים, וכן כתב בספר אשא כפי מכתב מהגרש"א שטרן שליט"א שה"ה בברכת כהנים של כהן אחד.

ועוד בענין זה כתב לי הגאון רבי אברהם מרדכי יוסף מרקסון שליט"א מרבני העיר אשדוד וז"ל: בה"י הנני להוסיף בענין מש"כ האם ברכת 'וציויתי' שייכת בזה"ז, מש"כ בספרי יגדיל תורה, והבאתי שם מהגה"צ רבי בנימין מנדלזון זצ"ל מקים עולה של שמיטה בדורינו, והיום כ"ד אייר יומא דהילולא שלו, שסבר שצריכים להגיע גם לברכת הצדיקים שתתקיים ברכת וציויתי.

וציויתי את ברכתי… האחרונים נחלקו אם ברכת "וצויתי את ברכתי" מתקיימת גם בזמן הזה שמצות השמיטה מדרבנן, הסמ"ע בחו"מ (סי' ס"ז סק"כ) כתב שבזמן הזה דשביעית מד"ס לא מתקיימת הברכה. וכ"כ בהג' יעב"ץ בגיטין שם.

אולם בס' התעוררות תשובה (ח"א סימן קצח) השיג עליו כיון שחייבים לשמוע בקול חכמים, למה לא יתברכו בשכרם, וכמו הקב"ה משעבד הטבע לחכמים (כדאי' בירושלמי כתובות ד, א ועוד). גם בחזו"א שביעית (סי' י"ח סק"ד) כתב דמסתבר דהיתה הברכה גם בבית שני וגם אחר החורבן, דבית דין של מעלה עושין מה שגוזרין בבית דין של מטה וה"נ לגבי זה (עי' ר"ה ח, ב).

(וע"ע דברי יואל ח"א סי' צז עמוד שנז שבילי דוד חו"מ סימן סז שנת שבתון עמוד יז שפת הים קונטרס זכר לשביעית אות א משנה כסף עמ' מח).

נביא בכאן מנפלאות השי"ת לשומרי שביעת בזמן הזה, הגר"ב מנדלסון אב"ד קוממיות זצ"ל (נפ' כ"ד אייר תשל"ט) כתב להגר"י ליברמן שליט"א (מובא בספרו משנת יוסף): …ובדרשותי בענין שמיטה פה אמרתי שמחויבים להאמין בברכה של שמיטה ולבקש מהשי"ת שתגיע אלינו הברכה. ובסוף שנת השמיטה תשי"ב אמרתי לכ"ק אדמו"ר הגה"ק מבעלז זצ"ל זי"ע ועכי"א דאיתא בסה"ק נועם אלימלך בשם הרבי ר' זישא זצ"ל זי"ע ועכי"א שאם לא היו שואלים מה נאכל היתה הברכה באה מבלי שיצטרך השי"ת לצוות הברכה, אלא לפי שהיה קצת פגם במה ששאלו, היה צריך השי"ת לצוות את הברכה, וזהו וצויתי את ברכתי עיי"ש. וכ"ק אדמו"ר הגה"ק החידושי הרי"ם זצ"ל זי"ע ועכי"א אמר על תירוץ זה שהוא גאונות. רואים מזה שיש דרגא בברכת שמיטה בלי ציווי השי"ת, ויש דרגא קטנה מזו ע"י ציווי. ואמרתי לכ"ק אדמו"ר הנ"ל זצ"ל שבדורנו יכול להיות שצריכים גם לתפלת וברכת צדיקים שנזכה לברכה. וראיתי שהסכים לדברי, ששאל שמי ושם אמי. ואמר בשם אביו זצ"ל שלברך את בני העיר צריך לדעת שם רב העיר, שברכתו היא ברכת העיר. (ואמר דלכן כתבו הנו"ב מהד"ק חיו"ד סי' פו והחת"ס או"ח סי' קנח דבהרבה מקומות הרב אב"ד הוא הסנדק תמיד, הגם דאמרינן חדשים לקטורת מפני שמעשרת כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רס"ה סי"א, מ"מ הרב זוכה בעשירות לא לעצמו כי אם לכל בני קהלתו), ואמרתי לו שמי ושם אמי ובירך אותנו.

ונתקיימה מיד ברכתו, כי אחרי אותה שנת השמיטה תשי"ב לא היה לנו חטים לזרוע, לפי שבחטים משביעית לא רצינו לזרוע, ובדוחק השגנו חטים מקיבוץ סמוך משנה ששית, חטים שבורים ומתולעים, שלא היו ראויים לזריעה כלל, ושאל אותי להבחל"ח האברך המופלג ר' יחיאל ע"ה שהיה ראש ענף הפלחה בקוממיות מה לעשות, ואמרתי לו אם אין עפ"י הלכה חטים אחרים תהיה מאמין בחי העולמים וזורע (כלשון הירושלמי המובא בתוס' שבת ל, א) והשי"ת יעזור בחטים אלו.

והנה כל סביבותינו שחקו עליו על שזורע בחטים כאלה, והזהירוהו לבל יעשה היזק של כעשרים אלפי לירות. אבל הוא בתום לבבו מילא אחרי דברי, ובטחנו בהשי"ת. והנה בשנה זו לא היו גשמים בתחילת החורף, וכל אלה שחרשו בסוף שביעית וזרעו תיכף במוצאי שביעית נרקבו זרעיהם בקרקע היבשה, ואנחנו לפי שלא חרשנו בסוף קיץ של שנת השמיטה, גם לא בחוה"מ סוכות של מוצאי שביעית, ונמשכה חרישתנו עד מאוחר לתוך החורף ואח"כ נמשכה זריעתנו, וכשגמרנו בחדשי החורף התחילו הגשמים לרדת בשפע, והצלחנו בע"ה בתבואתנו בברכה מרובה מאד, ונעשו פלאות בחטים השבורים והמתולעים שזרענו, כי גדלו והצליחו ועשו פרי, בזמן שבכל הסביבה לא היה יבול, והיה לאות שהשי"ת שולח ברכתו לשומרי שביעית.

עוד שני דברים נפלאים היו לנו בקוממיות בשמיטה תשי"ט, שמרן הגאון מבריסק זצ"ל אמר עליהם שמצוה לפרסמם, לכן אודיעם לכת"ה, בחדשים הראשונים של שנת השמיטה היה זרוע בשדות מאכלי בהמה שנזרעו לפני שביעית שמותר לקצור בשביעית ולאכול בקדושת שביעית כשיטת הרמב"ן ז"ל שנוהגים כן באר"י, והנה ביום ששי אחד בא ארבה לרוב לכפרים הסמוכים ואנשי מקומינו באו אלי בחרדה שיש סכנה גדולה של אכילת כל הנזרע ע"י הארבה, ואמרתי נראה ישועת השי"ת בשמיטה. והנה בא מחנה גדול של ארבה עד לגבול קוממיות, וכשאך הגיעו לגבולינו, תיכף פנו לנו עורף וכלעומת שבאו כן הלכו, ולא נשאר ארבה אחד בכל גבולינו, ולא הזיקו מאומה. וכשספרתי זאת למרן הנ"ל זצ"ל אמר זה מופת שצריכים לספר, וציוה להביא הרמב"ן ז"ל על שמות וקרא לפנינו את דברי הרמב"ן ז"ל (שמות י יד) בשם רבינו חננאל ז"ל שכתב מעת עתירת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים וכו', ועל זה נאמר שיחו בכל נפלאותיו עכ"ל. ולמדנו כונת מרן ז"ל שמהרמב"ן ז"ל מוכח שנפלאות בארבה צריכים לספר.

הדבר השני בשנת תשי"ז החליטה הסוכנות לנטוע פרדסים לכמה ישובים וביניהם גם לקוממיות, אמנם העמדנו תנאי כי מסכימים אנחנו רק אם יתחייבו לשמור כל הלכות שמיטה בפרדס לפי הוראתי. כשנה או יותר נתעכב הדבר בגלל זה, כי הם סירבו למלא אחרי התנאי שלנו, ואנחנו עמדנו על זה כצור חלמיש, ובמשך הזמן התייאשנו כבר מכל הפרדס, הגם שבעבודת הפרדס היו מתפרנסות כמה וכמה משפחות, והיה מגיע רווחה לקוממיות. וגם כ"ק אדמו"ר מגור שליט"א (הב"י זצ"ל) הסכים אתנו ועודד אותנו כי קוממיות תחיה גם בלי הפרדס. עד שבשנת תשי"ח דברנו עם מנהל הפרדסים מר ויגודסקי והסברתי לו את גודל קדושת השמיטה ועד כמה שחביב עלינו קיום מצוה זו, ונתרשם מאד, וקבלנו ממנו הודעה כתובה וחתומה על ידו כי הפרדס ינטע וכל דיני שביעית ישמרו בו כפי הוראתי. וכן היה, הפרדס ניטע, הושקע בו כחצי מליון לירות, ומנהלי הפרדס מלאו תמיד אחרי הוראתי, והנה במשך זמן עבודת הפרדס בשנת השמיטה תשי"ט שנעשתה בדיוק כפי הוראתי, אמרו לי מנהלי הפרדס שלדעתם אני מסכן את הפרדס ע"י שלא נעבד כראוי מחמת הוראתי, ואני עלול לגרום להפסד הסכום הגדול שהשקיעו בו. פעמים רבות הייתי חושב מה יהיה, אך חזקתי את עצמי בבטחון בעצם המצוה ובזכות הפוסקים ז"ל שלפי דבריהם פסקתי, ובפרט בזכות הרמב"ם ז"ל שהחמרתי כמותו הרבה פעמים, שבודאי יעזור השי"ת שלא יתחלל ש"ש על ידינו.

וב"ה בסוף מנ"א תשי"ט בא מנהל הפרדס ואמר לי בהתרגשות רבה, כי שנים עשר פרדסים ישנם תחת ידו ובכולם עבדו כרגיל, מלבד בפרדס קוממיות. שלא עשו את הרצוי והצריך לדעתם, ולבסוף פרדס קוממיות הצליח מאד הרבה יותר משאר הפרדסים. ושאל אותי שאסביר לו הדבר, ואמרתי לו שה"אני מאמין" הראשון הוא, שהשי"ת הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, וגם הפרדס, ולפי שאנחנו עשינו רצונו ית' בפרדס, הצליח השי"ת את הפרדס. וכך נרשם במחלקת הפרדסים הממשלתית, "הפרדס בקוממיות לא עובד בכל שנת השביעית והצליח".

וכשסיפרו זאת למרן מבריסק זצ"ל אמר שצריכים לפרסם זאת ברבים, אלא מפני שהגאון ר' אהרן קוטלר זצ"ל אמר לא לפרסם מחשש עין הרע ל"ע, ואמרנו זאת למרן זצ"ל ולא אמר עוד לפרסם, לכן לא פרסמנו. אמנם להעלות על ספר אין חשש.

בשנת השמיטה תשכ"ו היה מחסור חמור של תפוחי אדמה ושום שלא נזרעו באיסור עבור משפחות ציבור שומרי מצוות. בקשת העדה החרדית ממשרד החקלאות לאשר יבוא מחו"ל נדחתה בטענה שיש בארץ כמות רבה. והנה למרבה הפלא לאחר מספר ימים נאלצה אניה מצרית לעגון באילת עקב תקלה, כאשר בבטן האניה טונות רבות של תפוחי אדמה ושום. האניה עוכבה לחקירה, כדי למנוע ריקבון נוצר הכרח להתפטר ממטענה. במשרד החקלאות נזכרו לפתע בבקשת העדה החרדית והם הוזמנו מיד.

נביא בכאן עוד סיפור אחד מהנפלאות שנעשו ליהודים שהחלו לשמור שביעית בימינו, ליהודי ממושב ניר בנים היה פרדס אפרסקים, שבימות הקיץ היה צריך לעשות 'דילול' בפרחי האפרסקים, ז.א. לקטוף מספר מסוים של פרחים מכל עץ, כדי שמהפרחים הנשארים יגדלו אפרסקים טובים. אם לא כן, יגדלו על כל אילן מדאי הרבה אפרסקים, יותר מכוחו של העץ, ולא יהיה להם טעם כלל, רק גרעין וקליפה. בשנת השמיטה הוא לא דילל את הפרחים, ובא לשאול כאשר כבר האילנות היו מלאים פירות בוסר, ולא התירו לו לדלל את פירות הבוסר מטעם הפסד פירות שביעית, ומטעם זמירה לעבודת האילן. הוא ציית ולא עשה מאומה, כל הקיץ הסתכל על פרדסו הגדול, ודאג מה יהיה ממנו, יהודי פשוט. גיבור כח!

ועתה ראה נפלאות הבורא, האפרסקים התחילו לגדול, היו בהם גדולים ויפים שאותם קטף, ואת הקטנים הצנומים (שהיה צריך לדלל) אותם השאיר על האילן. היו אילנות שמרוב פירותיהם נשברו כמה מהענפים. והנה משקטף את הגדולים, התחילו הקטנים הצנומים לגדול, ונעשו פירות גדולים מלאים וטובים. משקטף גם אותם, שוב התחילו הקטנים ביותר לגדול, ונגמרו לפירות טובים ויפים, וכן הלאה, עד שבמקום קטיף אחד, היו לו ארבע קטיפים, פירות מלאים ויפים. מזה למדנו שלא להקל במלאכות שביעית על סמך מדריכים חקלאיים, כי לא רק שאין המומחה שידיעתו רק מהספרים, יכול לרדת לעומק טבעי האילנות, אלא שגם זכות שמירת השמיטה מסייעת. (שו"ת משנת יוסף ח"ב עמ' קס).

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.