אם מותר לשתול עציץ בשמיטה

זריעה בעציץ

שונה הדין בין עציץ נקוב, לבין עציץ שאינו נקוב. זריעה בעציץ נקוב כמוה כזריעה בקרקע, ואסורה היא מן התורה. אולם הזריעה בעציץ שאינו נקוב אינה אסורה אלא מדרבנן.

עציץ נקוב הוא באחד מהתנאים הבאים:

1. עציץ הנקוב בתחתיתו – בנקב שקטרו לפחות 1 ס”מ (לחומרא), אפילו אינו מנח ישירות על הקרקע אלא תלוי באוויר הקרקע.
2. עץ או שיח בעל גבעול נקשה הגדל בעציץ חרס או ‘פלסטיק רך’ וכדומה, אפילו שאינם נקובים כלל בתחתיתם, ואפילו תלויים באוויר הקרקע.
3. כל עציץ שאינו נקוב שנוף הגדולים נוטה על גבי קרקע גלויה. עציץ שאינו נקוב הוא באחד מהתנאים הבאים:
4. כל הגדל בעציץ זכוכית, מתכת או פלסטיק קשה, שאין בו נקב בתחתיתו ואין נוף גידוליו רואים את פני הקרקע.
5. ירק או שיח קל, הגדל בעציץ פלסטיק רך או חרס (אבל לא הגדל בשקית ניילון וכדו’), ואין נופו רואה את פני הקרקע.

 

זריעה ועשית מלאכה בעציץ נקוב ושאינו נקוב בתוך בית

עציץ נקוב הנמצא על קרקע גלויה בתוך בית, יש המתירים לזרע ולעשות בו מלאכות בשביעית. ויש המתירים זאת רק בעציץ שאינו נקוב (ספק הוא בתלמוד ירושלמי (ערלה פ”א סוף הל’ ב) האם דיני שביעית נוהגים בבית. והכרעת הרב פאת השולחן סימן כ ובבית ישראל ס”ק נב, להקל בשביעית בזמן הזה. וכ”כ מרן זצ”ל בשו”ת יבי”א ח”ט יו”ד סי’ לא. מאידך בפני משה על הירושלמי שם כתב להחמיר, וכ”כ החזון איש (כב,א. כ,ה) להחמיר אלא בצירוף של עציץ שאיננו נקוב). עציץ הנמצא על קרקע מרצפת בתוך בית – גם אם הוא נקוב – אין נוהג בו דיני שביעית כלל. (ויש מי שכתב להחמיר בקומת קרקע לחצוץ בין העציץ הנקוב למרצפות של הבית, כ”כ בשו”ת מנחת שלמה סי’ מא אות ב. והעיקר להלכה להקל בזה בפרט במרצפות של ימינו).  

שנוי מקום עציצים בשמיטה

מתר להעביר עציץ מן החצר אל תוך הבית בשמיטה, או להעביר עציץ בתוך הבית ממקום למקום, אבל אסור להוציא עציץ מן הבית אל החצר, מכיוון שהדבר נחשב כזריעה. כן אסור להעביר עציץ מן הבית אל המרפסת הפתוחה, מכיוון שהדבר מועיל לעציץ ומגדלו. מכל מקום מתר לפתח חלון לשם אוורור החדר וכדומה, למרות שקרני השמש מועילות לעציץ (ע”פ דברי החזו”א כב, א. אור לציון פ”א ה”ה).  

הסרת תקרה מעל צמחים ובניית סוכה על דשא

אסור להסיר תקרה (גג) מעל צמחים הגדלים בתוך מבנה, כיון שמעשהו נחשב לתולדת זורע (שהרי האוויר החופשי גורם לשפור הצמיחה). וכל זה כאשר כוונתו לתועלת הצמח, אולם כאשר כוונתו לתועלת הגג, כגון לתקון וכיוצא בזה – מתר. כמו כן מתר להקים סכה בשנת השמטה על דשא ולפרקה לאחר החג, ואין לאסר משום החשש שבהסרת גג הסוכה יעבר על תולדת זורע, ובמיוחד כשברור שבפרוק הסוכה אינו מתכון לגרם לתוספת יניקה לדשא (חזון איש כב,א. הר צבי זרעים ח”ב סימן לד. ספר השמיטה פ”ג ה”ח. אור לציון פ”א ש”ז).