ענבים אלו צריכים בדיקה עד שלא אוכלים אותם

ענבים אלו צריכים בדיקה עד שלא אוכלים אותם

כפר בית אוג עמד במעלה ההר, כשהוא מעוטר בשדות וכרמים. מרחוק נראו שדות מלבינים בשמש. ספיחים משנת השישית הכתימו את הלבנונית. וכנגד לובן זה הבהיקה ירקותו של האילן שהיה מלא פירות.

וברכה נשתלחה באילנות האלו. בנוהג שבעולם אילן טעון פירות, באים בני אדם ונוטלים פירותיו, הם נהנים והאילן חסר. ואילו בשנה זו בני אדם נוטלים פירות והאילן אינו חסר. וכשאדם בא לאילן כאילו שומע קול יוצא מן האילן ואומיר: “אכול בני, כאוות נפשך, ותתברך אכילתך במעיך”.

מן החרובים העתיקים נשתלשלו וירדו שרשרות של חרובים שחמתנים ונפוחים, וכל גרגר כאילו מפרכס לצאת ממעי החרוב, ודבש היה נוטיף מן האילן ומרטיב את הקרקע, ועיזים היו עומדות ומלקקות את הדבש. מעצי הרימון הקוצניים היו מציצים רימונים, מבהיקים מחמת אדמומית של ארגמן, וכל שראה אותו התאווה מיד לאכול מהם.

דקל התנשא כלפי מעלה ואשכולות תמרים הכבידו על כפיו ומשכו אותו כלפי מטה. ואף למטה בעיקרו של האילן היו מצויים תמרים בין הקוצים ומרוב תמרים היה הדקל מהלך דבש. עצי הזית העתיקים מחמת זקנה עמדו בשתיקה וזיתיהם שהשחירו היו נושרים מן האילן, עד שנתכסה עיקרו של האילן והיה משוקע ונתון בתוך ערמה של זיתים.

אילני האוג המרובים, אף הם היו טעונים אשכולות אדומים. כל השנים היו בעלי האילן מוכרים את הגרגרים האדומים לצבעים שהיו צובעים בהם את עורותיהם. בשנה זו נשרו רוב הגרגרים מן האשכולות וכל הבקעה הייתה מנומרת בכתמים אדומים.

אשכולות הגפן, שדליותיהם טיפסו ועלו, עלו וירדו וחזרו ועלו על גבי האפיפיורות היו מלאים ענבים, והיו מבצבצים מתוך הגדר כמבקשים לצאת.

פירות שביעית

במעלה הדרך היו מהלכים שני אנשים, האחד זקן והשני צעיר. ניכר היה שהם אב ובנו.

הזקן היה חכם העיר שהלך עם בנו לראות את האילנות ואת פירותיהם.

כשהגיעו לכרמים אמר הבן לאביו: “רואה אני אשכולות ענבים מבצבצים ושופעים”. הושיט את ידו וביקש ליטול אשכול אחד.

אמר לו הזקן: “בני, ענבים אלו צריכים בדיקה עד שלא אוכלים אותם”.

תמה הבן ושאל: “כלום לא לימדת אותי אבא שפירות שביעית הפקר הם וכל הרוצה ליטול בא ונוטל?”

אמר לו הזקן: “יפה אמרת, אלא שאין אוכלים פירות שביעית לפני שנתבשלו כל צרכם. פירות שביעית לאכילה ניתנו ולא להפסד, ואם נאכלם לפני זמנם – נמצא שאנו מפסידים אותם”.

ליקט הבן גרגר אחד ונתנו לאביו. נטל הזקן את העינב ונתנו כנגד החמה. ראה את החרצן בתוך הגרגר כאילו טובע הוא במים ירוקים אמר: “משמע שנתבשלו כל צרכם, הרי הענבים מותרים הם באכילה”.

קטפו כמה אשכולות ישבו ואכלו, נשא הזקן את עיניו וראה את כל הבקעה שרויה במנוחה ושלווה והשקט.

אמר לבנו: “בני! רוצה אתה לראות מה היו פני העולם בששת ימי בראשית? הסתכל בבקעה זו”.

הגביה הבן את עיניו וראה מה שראה. אמר: “מה נאה היה זיו העולם לפני שחטא אדם והיה ניזון מידיו של הקב”ה”.

(ש. חגי מחניים ל”ו. בעריכה קלה).