הקדמה לסיפורי השמיטה

הקדמה לסיפורי השמיטה – סיפורים המעידים על השגחת ה’

הסיפורים שלפנינו, שהם חלק קטן מאד מאלפי סיפורים המעידים על השגחת ה’ המיוחדת האופפת את שומרי השמיטה, מחזקים ומעודדים אותנו ללכת בדרכם, ולאמיץ מצווה זו על כול קשייה ומורכבותה.

כדי להציל את האדם ממחשבות המרחיקות אותו מביטחון בה, ציוונו ה’ יתברך במצוות השמיטה.

“שש שנים תזרע שדך” – מבאר ה”כלי יקר”:

אף על פי שכל האומות זורעים שנתיים ומובירים שנה. וחוזר חלילה, אומרת התורה, שנוכל לזרוע שש שנים ללא דאגה שמא ייחלש כוח האדמה. כי יש אדון לעולם, והוא ישמור את כוחה. ולא זו בלבד שהאדמה לא תיחלש בתקופה זו, אלא אדרבה, בשנה השישית היא תוסיף כוח. כמו שנאמר:

“וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלש השנים”.

ציווי ה’ יעשה את המופת הגדול לעין כול, שבשנה השישית, דווקא כאשר כוח הקרקע כבר נחלש, יגדל יבול לשלש שנים. דבר זה יכול להיות בשפע כמותי, או בברכה באיכות הפירות. כמו שפירש רש”י שאף בתוך המעיים תהא בו ברכה.

גם בימינו זוכים אנו לשמוע ולראות בכול שנת שמיטה סיפורים מאלפים על נסים גלויים המתרחשים אצל בעלי שדות ופרדסים, המקיימים את מצוות השמיטה. השביתה מעבודת האדמה מכוח גזרת עליון, ושפע הברכה, מזכירות לנו מי הוא אדון הארץ. וכשם שבשנת השמיטה אנו תולים עינינו וביטחוננו אל ה’, כך נזכור בכל יום ובכל שעה, כי הוא ורק הוא “אל זן ומפרנס לכול, ומטיב לכול, ומכין מזון לכול בריותיו אשר ברא”, ורק בו נשים מבטחנו.