השדה שלא נשרפה -משרתיו אש לוהט
השדה שלא נשרפרה
בחודש סיון התשע”ה, שנת השמיטה, שרר בארצנו שרב כבד. גל החום הכבד גרם לשרפות בכול פינה ויערות וחורשות טבע רבות עלו באש. כוחות כיבוי האש עברו משרפה לשרפה ואלפי דונמים עלו בלהבות, מותירים אחריהם אדמה חרוכה ומאות חקלאים כואבים ודומעים, לאחר שאיבדו אלפי דונמים של יבול ותוצרת חקלאית. גם בסמוך לכביש 4 ליחכו להבות אש דונמים שלמים של ירוקת טבעית וחיננית. השדות שהיו למאכולת אש.
רכבי כיבוי האש הגיעו לאזור והחלו לנסות ולכבות את השרפה הגדולה. טפסר בכיר שמעון עלה על גג מכונית הכיבוי, הביט באש המשתוללת וקפא על עמדו.
“אתם חייבים לראות מה קורה כאן”, אמר הכבאי הבכיר לחבריו הכבאים, “תעלו למעלה, תסתכלו על השדות”.
שני כבאים טיפסו על הכבאית, הביטו למרחב, ראו את הלהבות ועמדו דוממים. בינות השדות החרוכים ניצבה לה חלקת קרקע גדולה, ניצבת בוהקת והאש לא שולטת בה.
“יש שלטים בתוך החלקה שלא נשרפה”, אמר שי הכבאי לחבריו, “אתם מצליחים לראות מה כתוב בשלטים?”
טפסר בכיר שמעון התבונן במשקפת ואמר: אוהו, איזה נס!! אלו שלטים של שומרי שמיטה! כתוב בשלטים שבשדה הזאת לא עובדים בשנת שמיטה!!”…
ואכן, השדה היחידה שניצלה מהשרפה, היא השדה שבעליה לא עבד בה בשמיטה למרות צמחי הבר שלא נוכשו עקב שנת השמיטה, לא שלטה האש בחלקת אלוקים זו.
בתמונה שלפניכם נתן לראות את שלטי החוצות של ‘קרן השביעית’ נצבים להם בגאון ומכריזים ‘כאן שומרים שמיטה‘.
התמונה המרשימה מחזקת את האמונה וכמו מכריזה לכל: “יש דין ויש דין”.
השדה שלא נשרפה